כפיים אקטיב Kapaim Active

מתנתקים

מאת ג'ן א.מילר מתוך מגזין "Runner's World"

לאחרונה רצתי חצי מרתון נטולת טכנולוגיה. בלי שעון ה-GPS שמזכיר לי מה הקצב, הקילומטראז' והמיקום שלי בכל רגע נתון, בלי מוניטור קצב לב מהבהב, בלי נגן MP3 שמפוצץ לי את האוזניים.
גם במסלול הריצה עצמו לא היו שעונים וחלק מסימון הקילומטרים היה חסר, אז לא באמת היה לי מושג מה המרחק שעברתי וכמה מהר רצתי. לא הייתה לי מטרה מובהקת במירוץ, ולכן חשבתי לעצמי – למה פשוט לא לרוץ עם הרוח וליהנות מעצם הריצה?

שיפרתי את השיא האישי שלי בכמעט ארבע דקות.

אמנם גאדג'טים מסייעים בכימות המאמץ שאתם משקיעים באימונים, אך חסימה של כל "הרעש" של האמצעים הטכנולוגיים מפעם לפעם יכול לעזור לכם גם כן – בכיול מחדש ובהחזרת הנאה של ריצה צלולה המנקה את המחשבות ואת הגוף. הניתוק של אותם אלמנטים המדרבנים אותנו להתחרות באחרים ובעצמנו – לא תמיד, אבל לפעמים – יכולים להוביל לשיפורים בביצוע. להלן מספר עצות כיצד לשחרר ולהשתחרר.

עצרו את השעון

הבדיקה המתמדת אחרי הקצב, המרחק והדופק שלכם כל מספר דקות משמעה, שאתם מתמקדים יותר במספרים ופחות באותות הטבעיים שהגוף מסמן לכם. כך סביר להניח שתתעלמו מהסימנים של הגוף, ואף תנטרלו את אחד היתרונות הגדולים ביותר של הריצה – שקט נפשי.
"שימוש באמצעים טכנולוגיים במהלך הריצה מפריע לניסיונו של הראש והתודעה להתמסר לגוף", אומר ד"ר בן אגר מאוניברסיטת טקסס, מחבר הספר:"Body Problems: Running and Living Long in a Fast-Food Society".
"דווקא הנטישה הזמנית של מכשירים ומספרים יכולה לשחרר את הרץ מתפיסות מוקדמות לגבי כמה רחוק ומהר הוא יכול לרוץ", מוסיפה ג'סיקה אנדרהיל, מאמנת ריצה מניו יורק ומחברת ספרים אודות ריצה וחיים בריאים. "למרות שמספרים יכולים לפעמים לתת לנו מוטיבציה, הם גם מגבילים אותנו. לכל אחד מאיתנו יש איזשהו מספר בראש, שמסמל שיא או יכולת ואנחנו נצמדים אליו בשביל לא לרדת בביצועים, אבל מצד שני אנחנו גם לא מצליחים פעמים רבות להתעלות מעליו. אנחנו מתעוורים ממספרים, בעוד שאם נשחרר אותם ייתכן שנשחרר גם איזשהו מחסום פסיכולוגי ונגלה רמה חדשה של ריצה".

איך? צאו מדי פעם לריצות יעד. בחרו מסלול שאתם מכירים או כזה שתמיד רציתם לרוץ בו, ורוצו בו ללא השעון. התמקדו בסגנון הריצה שלכם, בנשימות ובתחושות שלכם ברגליים במקום בקצב שלכם לכל יחידת מרחק. אין בעיה להציץ בשעון כשאתם יוצאים לריצה וכשאתם חוזרים ממנה, אך אל תנשאו עמכם את השעון – השאירו אותו בבית. אם אתם אמיצים במיוחד ומחפשים להתנתק מהטכנולוגיה גם בתחרות ריצה, דעו שישנם מירוצים קטנים, שמתקיימים לצרכי כיף, ומארגניהם מוותרים על מדידת זמן וסימון קילומטרים.

השקיטו את המוזיקה

מוזיקה טובה יכולה להעביר לנו בכיף ריצה ארוכה ומשעממת, וגם לפעמים לחסוך לנו את האנרגיה במציאת נושאי שיחה עם זה שרץ לצדנו. מצד שני, מוזיקה עלולה גם לחסום פידבקים שמתקבלים מהגוף ולהוות גורם המסיח את תשומת לבנו מהדברים החשובים באמת.
לדוגמה, כאשר אתם רצים עם אוזניות אתם מחמיצים את צלילי הנשימה ורקיעת הרגליים על הקרקע. "אלו סימנים חשובים, שנותנים לכם מושג כמה אתם מתאמצים", אומרת אנדרהיל. "רצים צריכים להאזין לגופם במקום למוזיקה לעיתים יותר קרובות, זה יעזור להם להרגיש יותר 'נוכחים' בריצה".
האזנה למוזיקה בכל ריצה, למשך כל הריצה, מאבדת בשלב כלשהו את ערכה ויתרונה: "הרגישות למוזיקה קטנה, מתחילים להיות אדישים אליה ואז היא מאבדת את היתרון המרכזי שלה ומפסיקה להעניק מוטיבציה", אומר פיזיולוג הספורט ומאמן הריצה בן גרינפילד.
פרט לכך, יש גם את כל עניין האיסור על שמיעת מוזיקה בחלק מהמירוצים. בשנת 2007, ארגון הספורט "USA Track & Field" אסר על שימוש באוזניות באירועים שהוא מארגן. גם מארגני מרתון ניו יורק היוקרתי מעודדים את הרצים שלא להשתמש בנגני MP3 ובאוזניות במרתון. כנ"ל לגבי מרתון בוסטון, שבאופן רשמי אוסר זאת על רצי העילית המתחרים על פרס כספי.

איך? התפשרו. גרינפילד מציע להשתמש במוזיקה באופן אסטרטגי: לדוגמה, רק בקטעים הקשים של ריצות מהירות (כמו טמפו או אינטרוולים). עוד הצעה היא לרוץ שתיים מהריצות השבועיות שלכם ללא האוזניות. אם מתוכננת ריצה ארוכה ואתם זקוקים לזריקת מוטיבציה מוזיקלית במהלכה, קחו עמכם את הנגן אבל השתמשו בו לסירוגין. אם הנטייה שלכם היא לרוץ לבד משום שאתם לא אוהבים לפטפט במהלך הריצה, מצאו פרטנר דומה לכם להעביר איתו את הקילומטרים בשקט יחסי.

ריצות קבוצתיות

קבוצת ריצה המתאמנת יחד למטרה קבוצתית משותפת תעזור לכם למקד תשומת לב במטרה הכללית, במקום רק במטרה יחידה שלכם. "מירוצי שליחים או מירוצים צוותיים לא עוסקים רק בזמן הסיום ובקצב", אומרת אנדרהיל. "הם אתגריים, כיפיים ויש להם ערך מוסף של חברות, מה שאומר שהטכנולוגיה יורדת בחשיבותה".
מכיוון שהנתונים הטכניים פחות עוזרים בריצות מפוצלות התלויות גם ברצים אחרים, למספרים יש פחות חשיבות מאשר בריצות המסורתיות. כך קל יותר להשתחרר ממטרות ספציפיות ופשוט להתמקד בלהוציא מעצמכם את המיטב עבור הקבוצה.

איך? כולם מורידים שעונים. במקום למדוד זמן במהלך המקטעים, חברי הקבוצה האחרים יסתכלו על השעון בתחילתו ובסיומו של כל מקטע וידווחו את הזמן הממוצע בסיום. לרצים ותיקים, שרצים באותן קבוצות ריצה כבר זמן רב, מומלץ לנסות ולגוון עם מירוצי שליחים. היתרון הגדול בקבוצות המתאמנות למירוצי שליחים הן, שהעיקר הוא החברותא והמטרה הקבוצתית. מי שאיננו חלק מקבוצה קיימת יכול גם להירשם בתור מחליף לעת צרה, שכן פעמים רבות קבוצות נקלעות למצב בו אחד החברים נפצע או שאיננו יכול להגיע למירוץ ברגע האחרון. אין דבר יותר הרפתקני מאשר לצאת למירוץ שליחים של 200 ק"מ עם חברי קבוצה שלא פגשתם עד ליום המירוץ...

"הלו? אני בריצה"

האם הטלפון הנייד שלכם נחשב באמת בתור ציוד הכרחי לריצה? הדעות בנושא זה חלוקות.
התומכים טוענים כי נשיאת טלפון נייד בריצה היא עניין בטיחותי – במקרה של תאונה, פציעה או חלילה – תקיפה. גם במקרים פחות קיצוניים – אם הלכתם לאיבוד, או נגמרו לכם המים – טלפון יכול להיות לעזר.
לעומת זאת המתנגדים טוענים כי הריצה היא הזמן היחיד אולי בו אנו יכולים באמת להתמקד בעצמנו – בתפקוד הגוף שלנו, בשיפור עצמי ובניקוי הראש. מדובר בזמן יקר ואנחנו לא רוצים להרוס אותו עם צלצולים, זמזומים וצפצופים למיניהם.
"אם אתם יוצאים לרוץ בלילה או במקום מבודד והטלפון יתרום לבטחונכם, כדאי לקחת אותו ולהשאיר אותו במצב שקט. אבל אם המטרה היא חברתית או כזו הקשורה בעבודה, עדיף להשאיר את הטלפון בבית – אלא אם האישה כורעת ללדת או שיש סיכוי טוב שיפטרו אתכם מעבודתכם במידה ולא תענו לטלפון", אומר גרינפילד.

בסקר שערך מגזין "Runner's World" עלה כי 35% מהרצים שנשאלו השיבו כי הם תמיד רצים עם שעון או מוזיקה. 18% מעולם לא רצים עם גאדג'טים.

מתנתקים

שיתוף

תגובות